חדרי שינה

כשהכרתי את בן זוגי, לפני חמש וחצי שנים, מאד נהניתי לחלוק איתו את יצועי בלילה. הקרבה, האינטימיות, המגע. אלא ששעות השינה שלו ושלי לא ממש השיקו. הוא הלך לישון הרבה אחרי ואני קמתי הרבה לפניו. וגם במעט השעות שחלקנו, הוא לא היה מסוגל להירדם כשנוגעים בו ואני מאד התקשיתי לא לשלוח לעברו איזה יד או רגל וליצור מגע, ולו מינימלי. שלא לדבר על כך שהוא שנא את המזרון שלי מהלילה הראשון.

חלפו שנתיים וחצי. בלילה הראשון של שעון הקיץ 2002 התחלתי לפתח בעיות שינה. השינה שלי הפכה קלה וכשהאדון הגיע למיטה לפנות בוקר הייתי מתעוררת ומתקשה להירדם שוב. נוסף על כל הצרות, הוא גם התחיל לנחור. גרנו אז אצל אמא שלי בחדר על הגג, וחצי ישנה הייתי יורדת למטה וממשיכה לישון על הספה.

מאז בעצם, אנחנו לא מצליחים לישון טוב יחד. עברנו לדירה משלנו והמצב לא השתפר באופן משמעותי. אחרי עוד כמה חודשים הוא אפילו החמיר. בלי להרגיש יצא שבכל לילה מישהו מאיתנו מצא את עצמו ישן על הספה או שאני חרקתי שינים במיטה וישנתי מעט מדי, מה שהפך אותי לנרגנת עוד יותר מבדרך כלל במשך היום. לדידי יש בעיות גב, כך שלא המזרן השנוא שלי (שהפך להיות המזרן השנוא שלנו) ולא הספה סיפקו לו תנאי שינה אידיאליים.

לפני כשלושה חודשים החלטתי שהגיעו מים עד נפש ושצריך למצוא פתרון. דידי נלחץ מהרעיון של הפרדת חדרי השינה שלנו ומההשלכות שלו על הזוגיות שלנו. הוא לא מכיר אף זוג שישן בנפרד בלי שיש שם בעיות קשות בזוגיות. אני אמרתי לו שמעולם לא היינו אנשים נורמטיביים, לא לחוד ולא כזוג, ושהזוגיות שלנו מחזיקה מעמד דווקא בגלל שאנחנו מוצאים פתרונות יצירתיים לבעיות שלנו.

חיפשנו ספה אורטופדית נפתחת יפה וגילינו שאין חיה כזו. היפות לא מספיק נוחות והנוחות לא מספיק יפות ולא נראות כמו ספות. ואז עלה לי רעיון אחר. דידי יישן בחדר העבודה. נקנה לו מיטה נורמלית שלא צריכה לתפקד גם כספה ושלום על ישראל. אלא שבחדר העבודה כבר היה שולחן המחשב הענקי שלו ושולחן המחשב שלי, וגם שולחן קטן למדפסת, כוננית ספרים גדולה וארון קיר. כדי להכניס לשם מיטה, צריך היה גם להעביר את פינת העבודה שלי למקום אחר בבית.

דידי שוב נלחץ. "גם לא נישן ביחד וגם לא נעבוד מאותו חדר. מתי נראה אחד את השני?", דאג. הוא גם קיבל תגובות קצת מודאגות מחברים, שלא הבינו איך אפשר לא לישון יחד והחלו לספור את ימינו האחרונים כזוג. לי זה דווקא נראה רעיון מצוין. ממילא כשאני עובדת אני לא רוצה לשמוע שום דבר וכשהוא עובד אני רק מוציאה אותו מהריכוז. "זה יהפוך את הזמן שכן נבלה יחד לאיכותי יותר", הרגעתי אותו.

אני חושבת שבעולם נטול אילוצים כלכליים, שבו יש הרבה חדרים בבית, הרבה זוגות היו שמחים להפריד את סידורי הלינה שלהם. לא חסרים בני זוג שנוחרים, שישנים בשעות מוזרות ולא מתואמות, שמפריעים אחד לשני עם הרגלי צפייה בטלוויזיה או קריאה שמונעים מאחר להירדם. הנורמה שלפיה בני זוג צריכים לישון יחד לא נחשבת בעיניי יותר מנורמות אחרות. כשאני מוצאת בנורמה היגיון פנימי, אלך לפיה. לא מצאתי בה היגיון כזה (ולא חסרות דוגמאות), אנטוש אותה ואהפוך להיות לא נורמטיבית.

פה ושם גם שמעתי זמירות אחרות, בייחוד מאנשים מבוגרים יותר. זוג אחד ישן במיטות נפרדות באותו חדר, אחר בחדרים נפרדים כבר שנים. חברה טובה שלי, נשואה ואם לשניים, בכלל טוענת שהאידיאל שלה הוא לחיות בבית נפרד (אם כי קרוב). חברה אחרת שלי ששמעה את הנסיבות אמרה שזה מאד הגיוני להפריד את חדרי השינה בנסיבות שלנו. אישה שמתעוררת ממשק כנפי פרפר בטוקיו וגבר שנחירותיו חזקות דיין להעיף את אותו פרפר לבייגי'נג ושמגיע למיטה שלוש שעות לפני שזוגתו מקיצה לא מסוגלים לישון היטב יחד.

וכך היה. העברנו את שולחן המחשב שלי לחדר השינה, שעכשיו הוא די החדר 'שלי'. חדר העבודה הפך להיות החדר של דידי. הסלון חזר להיות סלון, מואר, עם תריסים פתוחים וספה שמשמשת לישיבה ואירוח. והזוגיות שלנו? טפו טפו טפו, בלי עין הרע. דידי מבלה בחדר 'שלי' יותר זמן עכשיו מאשר כשישן בו. אנחנו צופים יחד בטלוויזיה או סתם מדברים, וגם מבצעים פעילות נוספת שהשתיקה יפה לה במיטה הזוגית (ואני שמחה לציין שבתדירות גבוהה יותר מאשר קודם). אני מגיחה מדי פעם לחדר שלו, נשכבת על המיטה, משחקת במנגנון החשמלי המגניב למדי שלה ומציקה לו. אבל פחות מאשר קודם.

השינוי הזה, ואיכות השינה המשופרת שלנו, פינו לנו אנרגיה לתכנן שינויים נוספים בחיינו, שאת חלקם כבר ביצענו. מעין הבנה פתאומית שלא חייבים לסבול ושיש פתרון לכל בעיה. רק כשפותרים את הבעיה מגלים כמה נורא ומיותר היה לחיות איתה כל כך הרבה זמן. כך למשל, הזמנו אינסטלטור שיעשה משהו בעניין זרזוף המים החמים שלנו שהפך כל מקלחת למבצע נועז. מדהים איזה שינוי זרם עז של מים חמים מחולל בחיי היום יום. כמה מדהים? דידי כתב על כך בפרטי פרטים פה.

בשביל מה אני משתפת אתכם בסיפור? מה שאני מנסה להגיד, בעצם, זה שזוגיות היא פרויקט שאף פעם לא מסתיים ושאין חוקים שנכונים עבור כולם. עם כל הכבוד לנורמות, כל זוג צריך לעצב את המערכת הזוגית שלו באופן שהכי מתאים לו, לזוג. חוסר גמישות או פחד מלהיות לא נורמטיביים יכולים להוביל לפירוק של זוגיות שבבסיסה היא טובה, או לסתם סבל מיותר בגלל חוסר אומץ. בדומה למה שכתבתי בפוסט הזה, המטרה היא להראות לזוגות אחרים וגם לאלה שעדיין לא נמצאים במערכת זוגית רבת שנים שיש עוד אופציות חוץ מזו שכולם מכירים ומנסים להתיישר לפיה. אתם לא חייבים להסכים איתי, כמובן. אבל אל תפסלו ישר. תישנו על זה איזה לילה, לחוד או ביחד.

עדכון: לקח בדיוק 30 שעות מרגע החזרת אפשרות התגובות עד שהתפלץ שלוחם ברוני ערמון הכה. 161 תגובות בשתי דקות. מחקתי אותן ונעלתי את התגובות. תגובות על הפוסט ניתן להפנות אליי בדואל.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • זו ש  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 3:57

    יפה מאוד. זה בדיוק מה שבנזוגי ואני מתכוונים לעשות לכשנעבור דירה, בקיץ. נאה לראות שאנחנו לא האנשים היחידים מתחת לגיל חמישים (גיל בו העניין הופך יותר ויותר נפוץ) שחושבים שזה פתרון לא רע, מסיבות דומות.
    כתבתי על זה, כאן:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=8888&blogcode=1384864
    לא חשבתי לעשות מזה מניפסט כשכתבתי, אבל הועלו תהיות בתגובות, ועניתי שם.

  • עזי  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 7:51

    כמעט בכל חלקה בחיינו הנורמה אינה נורמלית, במובן ההגיון הבריא של איכות חיים. בניגוד לכמה מהתפיסות הסוציולוגיות הרווחות, נורמות נקבעו בדרך-כלל על-סמך אקסיומות דתיות או גחמות אישיות של בעלי כוח והשפעה — ללא קשר להגיון, בריאות, אושר, נוחיות, רווחה, קיומיות, או המשכיות. נורמות הפכו לנחלת תרבות ועברו בירושה מדור לדור בעולם מתפתח ומשתנה — מבלי שיש לרבים את העוז והשכל לשנות ולנהוג אחרת…

    הדבר החשוב הוא שאדם (או יחידה חברתית כלשהי) מוצא לו פתרון שמתאים לצרכיו וערכיו, שלא על-חשבון אחרים, ללא קשר הכרחי ואוטומטי לנורמה החברתית.

    אז אחלה איתכם, טלי!

    ויופי שפתחת את התגובות… ספרי לנו איך את חיה עם זה עכשיו…

  • גרי אפשטיין  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 13:55

    יש לי בקשה ממך מכיוון שיש לך שני חדרי שינה כרגע:
    אני בעצמי יש לי שבע נשים וחדר שינה כמעט לכל אישה. אחד ליפה, אחד לפנינה, אחד לבלהה, אחד לז'ניה, אחד לטובה ואחד לברכה'לה . אבל ללבנה חסר לי.
    האם תוכלי לפנות לי את אחד מחדרייך ליום שבת בצהריים (אני ישן שינה קלה מאוד אז אסור להפריע) בין 2:00 ל-4:00. את ובן זוגך תישנו באותו חדר יחד או שאולי תצאו למסעדה טובה או לאיזו מסיבה "מגניבה"…
    מה את אומרת?
    אני מוכן לשלם ביד נדיבה.

  • עדי  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 14:40

    תמחקי את זה שמעלי ולאחר מכן, אפשר גם אותי!

  • גרי אפשטיין  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 15:02

    תמחקי את זה שמעלי ואת זה שמעליו אבל אותי תשאירי. טוב?

  • תמי  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 17:52

    גם על דעתך בעניין ילדודס.
    עזי, מסכימה עם כל מילה חוץ מ'טלי'.
    גרי, בשבילך בחינם. ממך אני אקח אגורה, נשמה? העיקר שתישן טוב. אני אפילו אתן לך לבחור את החדר.
    עדי, אני מבקשת לא להציק לגרי. יש לו מספיק צרות בחיים גם ככה.
    ותודה לכל המגיבים.

  • עזי  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 18:55

    בטח שתמי!

  • אכמו  ביום 16 באפריל 2005 בשעה 21:06

    איכשהו, את מציגה את המצב כאילו יש רק שתי אופציות: או לציית לנורמות ולישון ביחד ולסבול, או להשתחרר מהנורמות ולישון לחוד והחיים משתפרים. אבל ממה שתיארת (ואני מנסה שלא להסתמך על מידע פנימי אלא רק על מה שמופיע בפוסט…), יש כל מני אופציות. נניח, לנסות לטפל בעניין הנחירות או לנסות לטפל בעניין השינה הקלה מדי. אני מוכנה לקבל שאני שמרנית בגישה שלי, ונורמטיבית; אבל בעיניי הבחירה כזוג דווקא בפיתרון של להפריד מיטות וחדרים, כשקיימות עוד אופציות, הוא בעייתי.

    בהחלט יכול להיות שבסיס הידע שלי מוגבל, כי אני אישית לא מכירה אף זוג שישן לחוד וזה לא סימפטום לבעיה כלשהי

  • תמי  ביום 26 במאי 2005 בשעה 9:21

    הרשומה הזו ראיינו אותי ללאשה לכתבה בנושא, שהופיעה בגיליון האחרון (23/5). מתברר שאנחנו לא הזוג היחיד שחוטא בשינה בחדרים נפרדים. אלא מה? חצי מהמרואיינים לכתבה התראיינו בשמות בדויים, משל היו מתראיינים על סטייה קינקית במיוחד או על בושה גדולה בחייהם.
    אה, כן, וגם הפכו אותי בכתבה למורה שעובדת בבקרים.
    אבל חוץ מזה, אני מאד שמחה שכתבו על זה. כן ירבו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: