פוסט אורח: ברק נגר לוי על "המלכה והחייל" של סוזן וגה

הפוסט הבא מציע ניתוח מרתק של השיר "המלכה והחייל" של סוזן וגה, וגם מציג את ברק ככותב רגיש, מדויק ומקסים. תיהנו.

***

שמעתי את השיר "המלכה והחייל" של סוזן וגה פעמים רבות בעבר, ופירשתי אותו תמיד כשיר העוסק במאבקי כח ובטיפשותו של האדם במאבקים האין סופיים של המלחמה. אולם, התנסות שעברתי לאחרונה גרמה לי להבין לפתע את השיר במישור שונה לחלוטין – המישור האנושי. לפתע ראיתי את החולשות האנושיות שעליהן מספר השיר: לא עוד שיר על מאבקי כח שנובעים מרצון לעוצמה, אלא שיר על פחדים ועל החרדות הקיומיות של האדם. עם זאת, לא יכולתי שלא להמשיך ולראות בו גם את הטיפשות האנושית, הנובעת מדבקות באגו, והיהירות העיוורת של צדקנות נטולת היגיון ללא שמץ של פקפוק בנכונותה.
הטקסט מטה הוא הפירוש שלי לשיר של סוזן וגה, שבעיניי הוא מטאפורה המתארת שיחה בין גבר לאישה, שיחת אוהבים. השיר נכתב מהפרספקטיבה של האישה, כסוג של היזכרות. זוהי מעין בלדה טרגית שבה מתים החיל (האוהב), המלכה (האוהבת) והאהבה עצמה – בשל חוסר היכולת להשתנות.

למי שלא מכיר את השיר, או סתם רוצה להיזכר – הנה לינק לשיר:
http://www.youtube.com/watch?v=ukbzD88W2DA

The soldier came knocking upon the queen's door
He said, "I am not fighting for you any more"
The queen knew she'd seen his face someplace before
And slowly she let him inside.
החיל, האהוב, בא אל אהובתו המלכה. ישנה פה נאמנות למלכה, שירות והסכמה להקריב הכל, כולל את החיים, עבור ביטחונה של המלכה. אולם ישנו סדק בערכים האינהרנטיים להיררכיה שבין נתין חייל, למקור הסמכות במערכת היחסים, המלכה. האהוב אינו מתפרץ, אלא דופק על הדלת. הוא מבקש את קיומה של השיחה. האהובה שסגורה בתוך עולמה מתירה לאהוב להיכנס אליו, ולנהל בו שיחה, מתוך זיכרון עמום להיכרות ביניהם או לאהבתם. המלכה כביכול אינה זקוק לחייל, מאחר וישנם עוד חיילים לרשותה, וזאת בניגוד לחייל הרואה בה יחידה בממלכה. במילים אחרות, האוהב משקיע את כולו בה ואילו היא לא. ההבנה של חוסר ההערכה למאמציו מובילה אותו ליאוש מהשירות, מההשקעה בקשר, והוא רוצה לחפש מקום אחר שבו יוערך. האהובה אינה מנהלת עימו דיאלוג, שכן היא חשה מאויימת ממנו, אך נאותה בסופו של דבר לתת לו להכנס, מאחר והוא מוכר לה, והטביע בדרך זו או אחרת את חותמו בה, אם כי החותם כבר דהוי. היא אינה ששה לנהל את השיחה עימו ולכן מכניסה אותו פנימה באיטיות.

He said, "I've watched your palace up here on the hill
And I've wondered who's the woman for whom we all kill
But I am leaving tomorrow and you can do what you will
Only first I am asking you why."
האהוב מציג לאהובתו את הקושי באהבה הזו. הוא מציין את הסגירות והריחוק שבהם מצויה האהובה. הוא רוצה לדעת מיהי בדיוק אותה אהובה מעבר לחומות ההגנה. עבור מה הוא נלחם במלחמת האהבה ומשחקי הכח שמפעילה האהובה כמלכה, לא רק עליו, אלא על כל יחסי האהבה והידידות שהיא מצויה בהם. האהוב מודע למערכות היחסים הנוספים שיש לאהובה. המלכה אינה זקוק לחייל מאחר וישנם עוד חיילים לרשותה, זאת בניגוד לחיל הרואה בה יחידה בממלכה. האהוב עייף מכל המשחקים והמלחמות והוא החליט לעזוב את האהבה הזו, אך בטרם זאת הוא חייב לדעת מהי הסיבה להתנהגותה זו של אהובתו.

Down in the long narrow hall he was led
Into her rooms with her tapestries red
And she never once took the crown from her head
She asked him there to sit down.
יש תחשה קלסטרופובית בהליכה במסדרון הצר, המשרה תחושת צימצום ופחד. זוהי תחילתה של השיחה בין השניים. המסדרון משרה תחושה של מבוך נבכי הנפש. השיחה מדודה, אך זו גם שיחה של הלב, שמסומלת על ידי שטחי הקיר האדומים. זוהי שיחה מעמיקה וענפה מאחר והיא מכניסה אותו אל תוך חדריה הרבים. לאורך כל השיחה האהובה אינה מורידה מן הראש את הכתר המסמל את הגדרתה, את גאוותה, את חסינותה ואת עליונותה. ועם זאת היא מבקשת ממנו להישאר, ומבקשת ממנו לשבת.

He said, "I see you now, and you are so very young
But I've seen more battles lost than I have battles won
And I've got this intuition, says it's all for your fun
And now will you tell me why?"
האהוב רואה סוף סוף טוב יותר מי היא, ורואה נפש צעירה, פגיעה, שאינה בשלה עדיין. הבנה זו מבלבלת אותו, שכן הוא אינו מבין כיצד התנהגותה של האהובה מועילה לה, שהרי היא לרוב נכשלת בהשגת מבוקשה. האהוב מנסה לענות על השאלה בעצמו, ותשובתו היא שייתכן שבעבורה הכל בעצם משחק, ושהיא מתייחסת לאהבה ולאהוב כאל כלים בלבד, אובייקטים, לשם השגת ריגושים עצמיים. אבל בעקבות השיחה הוא מתקשה להאמין שזוהי באמת הסיבה האמיתית, ועל כן שואל אותה שוב – מדוע.

The young queen, she fixed him with an arrogant eye
She said, "You won't understand, and you may as well not try"
But her face was a child's, and he thought she would cry
But she closed herself up like a fan.
האהובה כה כלואה בתפקידה ובצדקתה שאינה יכולה לקבל ביקורת על התנהגותה. השיחה מפחידה אותה והיא הודפת את האהוב בטענה שהוא אינו יכול להבין את צפונות ליבה. הריחוק שהיא מרגישה כלפי אנשים מאפשר לה להביט לו ישירות בעיניים. אולם הרצון הילדי בחום, קבלה ואהבה גובר. הפחד מפני הבכי, מפני הפגנת החולשה גורם לה לנסיגה ולהיסגרות. אך זוהי אינה באמת היסגרות, כי אם למעשה היפתחות כמניפה. יש פה הדגשה באמצעות ניגוד, הדגשה שעוזרת להבין את הניגוד בין הבית הזה לזה שאחריו, שבו מופיע גילוי לב.

And she said, "I've swallowed a secret burning thread
It cuts me inside, and often I've bled"
He laid his hand then on top of her head
And he bowed her down to the ground.
המלכה מספרת על הפחדים הכמוסים שלה, על החרדות שלה שמייסרות אותה מבפנים. על הפצעים הקטנים והרבים שמותיר החוט בתוכה. החוט הוא אובייקט שלא מורגש שבולעים, הוא דבר דק אך ארוך ולכן בעל משמעות. החוט גם מייצג את הקשרים והסתבכויות מהעבר שקושרות את האדם. זהו אותו חוט מקשר שקיים ביניהם ולא יכול לבוא לידי ביטוי, אלא מודחק עמוק בבטן. בבית זה מופיעה נקודת המגע היחידה בשיר בין שניהם, וזאת לאחר גילוי הסוד. המגע הינו הביטוי הפיזי של המגע הריגשי. האהוב בא ללטף את ראשה, אך תחושת האהובה היא כי הוא רוצה להכניע אותה. בנקודה זו למלכה כבר אין כתר, ובכך היא נטולת תפקיד וגאווה, והופכת לאחד האדם, עם הקשיים והחולשות האנושיות. הוא עוזר לה להכיר בחולשותיה, וישנה בה כניעה של צניעות, של ענווה ושל הכרה בטעות המנוגדת לתחושת הגאווה והצדקנות שהקנה לה הכתר.

"Tell me how hungry are you? How weak you must feel
As you are living here alone, and you are never revealed
But I won't march again on your battlefield"
And he took her to the window to see.
האהוב ממשיך להעמיק בשיחה, וחושף את בדידותה העצומה של האהובה ואת רעבונה לאהבה. גילוי הלב שלה מחזק את הבנתו של האהוב שאין הוא חפץ יותר במאבקי הכח של האהבה .אלא הוא רוצה באהבה של גילוי נטולת משחקים. האהוב מציע דרך חיים אחרת, אותה הוא מראה לאהובה דרך החלון.

And the sun, it was gold, though the sky, it was gray
And she wanted more than she ever could say
But she knew how it frightened her, and she turned away
And would not look at his face again.
היא רואה את היופי, השמש הזהובה, ואת הקושי, השמיים האפורים, והיא רוצה לחוות את העולם שהוא מראה לה יותר מכל. אולם הפחד חזק ממנה, והיא אינה מסוגלת ללכת בדרך חיים בה היא חופשייה במרחב. האהוב הופך להיות לסמל של אותה אפשרות אחרת, לסמל של האדם היודע את מכאובה, והפחד מהפגיעות גובר עליה והיא אינה מסוגלת להביט בו יותר. הסירוב להביט הוא תחילת ההרג של הסמל.

And he said, "I want to live as an honest man
To get all I deserve and to give all I can
And to love a young woman who I don't understand
Your highness, your ways are very strange."
האהוב מאמין באהבה כנה ואמיתית, עם הקשיים והיתרונות הכרוכים בה, והוא רוצה כנות ופתיחות. הוא אומר שאינו יכול להמשיך להיות בקשר עם האהובה אם לא תצא מהטירה, אם לא תבחר להיפתח ולהיות אמיתית. הוא אומר שההתנהגות, משחקי הכח, היא הבעייתית בעיניו, ולא מהותה של האהובה.

But the crown, it had fallen, and she thought she would break
And she stood there, ashamed of the way her heart ached
She took him to the doorstep and she asked him to wait
She would only be a moment inside.
למרות הרצון של האהוב להיות איתה, וקבלתו אותה כפי שהיא, האהובה אינה יכולה לקבל את עצמה. היא מבינה כמה היא אוהבת אותו, וזו אכן אהבת אמת שתאלץ אותה לוותר על הכתר, לוותר על המלחמה ולוותר על הטירה. היא נקרעת בין הפחד מאינטימיות ודפוסי הרגלים ישנים לבין הרצון לאהוב. היא מבקשת להיות רגע לבד עם עצמה, ומוציאה אותו מנפשה, מהטירה, אך נוטעת באהוב את התחושה שהיא תבחר באהבה ותעזוב את הטירה.

Out in the distance her order was heard
And the soldier was killed, still waiting for her word
And while the queen went on strangling in the solitude she preferred
The battle continued on
אולם ברגע שחזרה להיות לבד במרחב המוגן שלה, חוזרת גאוותה ומשחקי האגו והיא ממשיכה בדפוס ההתנהגות הישן שבו היא מורגלת. האהוב עדיין מחכה בתקווה לתשובת אהובתו, למרות שעייף ולמרות שהחליט לעזוב. האהובה נותנת את הפקודה ממרחק, ממרומי גאוותה, מתוך ידיעה כי הגיע קרוב מידי. האהובה מודעת למשמעות הפקודה אך האגו משחק תפקיד חזק מידי. המשך מאבקי הכח והמלחמה הורגים את האהוב ואיתו את האהבה. האהובה חוזרת למחנק ולבדידות הבטוחה, וממשיכה בקרבות ובמשחקים שהיא מכירה כל כך טוב, שחונקים והורגים אותה באיטיות.
***
מקווה שנהניתם מהניתוח שלי ושהוא עורר כמה נקודות למחשבה

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דידי  ביום 4 בספטמבר 2010 בשעה 20:46

    אני חושב שהניתוח מרתק, והוא בהחלט נותן פרספקטיבה חדשה (מבחינתי, לפחות) לשיר. אני לא יודע אם זאת היתה כוונת המשוררת, אבל כשמדברים על יצירה, כוונת המשורר לא בהכרח רלוונטית.

    אגב, זה ללא ספק החביב עלי מבין השירים של וגה.

  • מירי  ביום 5 בספטמבר 2010 בשעה 8:44

    שכחתי כמה אני נהנית מכתיבתך, תמי. מאוד מעניין! אבל…חשבתי שבסוף הניתוח תשתפי אותנו בהתנסות שחווית שגרמה לך להרהר שוב בשיר(?).

  • tammyn  ביום 5 בספטמבר 2010 בשעה 10:21

    הי מירי, שמחה לקורא אותך פה.
    הניתוח הוא לא שלי אלא של ברק נגר לוי, שהתיר לי ברור טובו לפרסם את הניתוח שלו לשיר.
    אפשר להפנות את השאלה אליו, אני מניחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: