שוקו

שוקו

 

בר ואני יושבות במטבח ושותות שוקו. זו הפעם הראשונה שהכנתי שוקו לבד. סבתא לימדה אותי. היא לא רצתה אבל אני התעקשתי שאני כבר גדולה ויכולה. בהתחלה ביקשתי מאבא, אבל הוא אמר לי ללכת לישון. יעלי אמרה לו שהיא יכולה ללמד אותי. הוא הסתכל עליה במבט שאסור. אני שונאת אותה.

 

בר לא פגשה את אמא אף פעם. אמא הלכה לישון ולא קמה כשהייתי בגן חובה, ואת בר הכרתי בכיתה א'. לבר יש אמא ואבא. אבא שלה נחמד.

 

אבא לא אוהב שאני שואלת על אמא. "היא בגן עדן, אמרתי לך כבר מאה פעם", הוא אומר. גן עדן זה לא גן של ילדים, כמו גן נירה שהייתי בו כשהייתי קטנה. אבא אומר שזה בשמיים. אני לא חושבת שהוא צודק כי הסתכלתי בשמיים המון פעמים, עד שכאב לי הצוואר. יש שם עננים, מטוסים וציפורים. ושמש ביום, וירח וכוכבים בלילה.

 

סבתא אומרת שבגן עדן כולם שמחים. אפילו אמא. היא עם אלוהים ועם המלאכים. בגן עדן יש כמה אוכל שרוצים, ורק אנשים טובים מגיעים לשם. גן עדן זה לא כמו חיידרי. כשסבתא היתה ילדה, הנאצים הכריחו אותה לגור בחיידרי. נאצים זה כמו היוונים של חנוכה, והיטלר זה כמו אנטיוכוס. סבתא אומרת שלא, אבל היא זקנה ולפעמים מתבלבלת. היא לוקחת המון כדורים בהמון צבעים, ויש לה קופסה עם תאים לכל הכדורים. הכדורים של הלישון הם בצבע תכלת.

 

כשאמא הלכה לישון ולא קמה, היא לקחה לסבתא את כל הכדורים תכלת. אני שמחה שאמא מתה, כי כשהיא היתה חיה היא כל הזמן היתה עצובה. בהתחלה אחרי שהיא מתה גם אבא היה עצוב, אבל עכשיו יש לו את יעלי והוא שמח. יעלי שמחה כל הזמן. אמרתי לה פעם שאני רוצה להיות עם אמא שלי בגן עדן, ועם המלאכים ואלוהים והאוכל הטעים. בפעם הראשונה ראיתי אותה לא שמחה. "אבל את לא תתגעגעי אלינו?", היא שאלה. "קצת", אמרתי. זה לא באמת שקר. אני אתגעגע קצת לאבא ולסבתא, אבל ליעלי בכלל לא. אבל אז חשבתי על בר, וחשבתי שאליה אני באמת אתגעגע מאד, והתחלתי לבכות. יעלי ניסתה ללטף לי את הראש, אבל דחפתי אותה והלכתי לחדר שלי.

 

ואז הבנתי שיש פתרון. פתרון סוף, סופי סופני! אני אקח את בר איתי. בר תפגוש את אמא, וכולנו נהיה עם אלוהים והמלאכים בגן עדן. זה לא בשמיים. אף מטוס לא יעשה לנו רעש. כשהייתי אצל סבתא, ביקשתי ממנה שתלמד אותי להכין שוקו. בהתחלה סבתא לא רצתה, אבל התעקשתי. וכשהיא לא ראתה, לקחתי לה את כל הכדורים תכלת מהארון באמבטיה והחבאתי בכיס.
ועכשיו בר ואני יושבות במטבח ושותות שוקו. ואז נלך לישון ונקום בגן עדן, ואני ארוץ לאמא ואחבק אותה חזק חזק ואגיד לה שהיא יותר יפה מיעלי, וזה לא יהיה שקר כי אמא תחייך ותהיה שמחה. אמא תשאל "מי זו לידך, ילדה שלי?" והיא תכיר את בר ותאהב אותה, אבל אותי יותר. והיא תבקש סליחה שהיא עזבה אותי עם אבא וסבתא ולא לקחה אותי איתה לגן עדן.

 

אבל השוקו מר, ובר לא רוצה לשתות אותו. אני כועסת. "זה מעליב אותי, תשתי", אני מתחננת. בר לוקחת שלוק ופולטת אותו חזרה לכוס. "אל תכעסי עליי, בבקשה", היא אומרת בקול חנוק. אני לא אוהבת שאנשים עצובים. "זה בסדר", אני אומרת. "אני אתאמן עוד ובסוף אני אדע להכין שוקו טעים". אנחנו שופכות את השוקו, ומביטות בפסים החומים העבים ובחוטי התכלת הדקים מתערבלים לפני שהם נעלמים בכיור.

 

 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: