ארכיון קטגוריה: צמחונות

סב קוץ' מילגה

אני מאד אוהבת את סב קוץ' מילגה. פעמיים חגגתי שם יום הולדת, ותקופה ארוכה הם היו ברירת המחדל של דידי ושלי להזמנות אוכל הביתה.

היום הזמנתי מהם אוכל, כנראה שבפעם האחרונה.

זה התחיל בכך שהתקשרתי למספר שהופיע באתר בעמוד המשלוחים. מי שענתה לי אמרה לי במבטא אנגלוסקסי שזה לא המספר ושצריך להתקשר למספר שליד. ליד המספר שאליו חייגתי אכן הופיע מספר נוסף. אמרתי תודה, ניתקתי וחייגתי למספר השני. הגעתי למישהו שעמד ליד אותה אחת שענתה לי קודם. הוא הסביר לי שיש מספר אחר למשלוחים ואף הכתיב לי אותו. הוא שאל את האנגלוסקסית למה היא לא נתנה לי את המספר הזה והיא אמרה לו באנגלית שהיא לא הספיקה כי ניתקתי לה. כמובן שהבעיה היא בנימוסי האזיאתיים הקלוקלים ולא בשליטתה המוגבלת בשפת הקודש.

התקשרתי למספר השלישי, ושם אמרו לי שעוד כמה דקות יחזור אלי טלפן. עברו כמה דקות, התקשר אלי טלפן. הזמנתי. הוא אמר שזמן המשלוח הוא 105 דקות, וישתדלו שייקח פחות זמן. השעה היתה 13:31.

114 דקות אחר כך, כשבטני הומה, התקשרתי אליהם. הטלפן בירר ואמר שהשליח בדרך ושהוא יגיע אליי עוד כמה דקות.

10 דקות אחר כך, ב-15:35, התקשרתי שוב. הטלפן בירר ואמר שהשליח בדרך ויגיע אלי עוד כמה דקות.  "אבל זה מה שאמרו לי לפני 10 דקות", אמרתי. דידי שאל אם הוא יכול להתקשר לשליח. "אין לו טלפון נייד, יש לו מירס", אמר הטלפן. נתתי לדידי שקית לנשום לתוכה בעוד הטלפן מנסה להשיג את השליח במירס. "השליח בדרך ויגיע אליך עוד כמה דקות", אמר הטלפן באדיבות. בעודי מחפשת עט שאוכל לתקוע בעיניי, הוסיף האיש, "כנראה בגלל הגשם לוקח לו יותר זמן".

השליח הגיע בדיוק חצי שעה לאחר זמן המשלוח המובטח. שעתיים ורבע לאחר ההזמנה.  מילותיו הראשונות היו "אני לא אשם – זה החברה". נסיונות לברר מתי יצא הניבו תוצאות מעורפלות משהו, שלפיהן מישהו לא דייק באמת. הוא או החברה. "בגלל הגשם לוקח יותר זמן, אבל עכשיו אין גשם", אמר השליח. מי מקוראיי הנאמנים שמצליח להבין למה הוא התכוון ומה הוא רצה מוזמן להסביר לי.

הושטתי לו שני שטרות. "כמה זה יצא?" הוא שאל אותי, ממשיך להפגין מקצוענות חסרת פשרות. "119 ש"ח", אמרתי לו (ואם הייתי משקרת ואומרת לו ש-70 ש"ח? מה היה קורה אז?). "אני לא בטוח שיש לי כסף קטן", אמר השליח. הוא פשפש בכיסיו והצליח למצוא סכום שלא הסתכם בעודף הדרוש ושהותיר לו, למעשה, טיפ כפול ממה שהתכוונתי לתת לו. בשלב הזה כבר לא רציתי שום עניין עם סב קוץ' מילגה, השליח, הטלפן, העולה החדשה או כל נציג אחר של החברה. בירכתי את השליח לשלום והסתערתי על האוכל.

טעים, אין מה להגיד. וגם לא יקר. אבל ממש לא שווה את כל הטררם.

* * *

ב-17/1 הבגרות באנגלית, ואז אחזור לנשום ולכתוב. הגעתי בסמסטר הזה למצבי תשישות ולחץ כל כך קיצוניים שאני חוששת שייקח לי הרבה זמן להתאושש. עוד פחות משבועיים למניאק. See you then.

מודעות פרסומת

טור אחרון על צמחונות בוואלה!

היום התפרסם הטור האחרון שלי על צמחונות בוואלה! קצת יותר מחצי שנה אני כותבת את הטור הזה, ולאחרונה, גם בגלל עומס בעבודה (בעבודות, ליתר דיוק) וגם כי הרגשתי שאני מחפשת מתחת לאדמה על מה לכתוב כל שבוע, החלטתי, בצער מסוים, להפסיק לכתוב אותו.

http://animals.walla.co.il/?w=/5714/1446851

גיליתי שלא פשוט לכתוב טור שבועי. מתישהו נגמרים הרעיונות ואם לא רוצים לזייף ולהתפשר, צריך ממש להתאמץ כדי למצוא עוד ועוד דברים רלוונטיים לכתוב עליהם. יש לי המון כבוד לאנשים שעושים זאת כבר שנים ומצליחים להנפיק תוכן מעניין מדי שבוע, בלי שהקוראים ירגישו את עייפות החומר. 

מקווה להעלות עוד פוסט או שניים בסופ"ש. אלוהים יודע שלא חסר לי על מה לכתוב. רק זמן ואנרגיה חסרים לי. 

 

טור שני על צמחונות בוואלה אג'נדה

אני שמחה לבשר שהשבוע ירדתי ממשרה מלאה ל-75% אחוזי משרה. עכשיו אפשר לנשום קצת. חשוב מאד, לנשום מדי פעם.

והנה טורי השני בוואלה אג'נדה.

אוף, חם לי.  

טור על צמחונות בוואלה אג'נדה ושבח לריאליטי

היום פורסם הטור הראשון שלי על צמחונות בוואלה! אג'נדה.

התכנון הוא לכתוב על כל מיני היבטים של צמחונות: תגובת המשפחה כשאחד מחבריה הופך צמחוני, מניעים לצמחונות, צמחונות ובריאות, טבעונות – למה בעצם לא ללכת את כברת הדרך הנוספת, איך מסתדרים בארוחות שהוכנו על ידי אנשים שלא צפו השתתפות של סועד צמחוני, מה קורה כשמתווספת לצמחונות מגבלה תזונתית, דרגות של אי אכילת בשר (או במילים אחרות, האם דג הוא ציפור או צמח) ועוד. לא חסר. צמחונות, מתברר, היא נושא עם הרבה בשר.

חוץ מזה, אני מאד שמחה שישראל זכה בכוכב נולד (מזל טוב, ילד!), קצת עצובה שליבי לא זכה, כי בעיניי הוא היה הכי טוב, אבל ממש לא דואגת לו ובטוחה שתור ארוך של אנשים מתעשיית המוזיקה שחפצים ביקרו כבר משתרך במשיבון הסלולארי שלו, שמחה שכריסטיאן סיריאנו זכה בעונה הרביעית של פרויקט מסלול ועצובה מאד על לכתם בטרם עת של רעות ואיציק מהיפה והחנון. לא יודעת כמה הייתי מחבבת את רעות כאדם בחיים האמיתיים, אבל כדמות טלוויזיונית היא נהדרת: מצחיקה, גלויה, והתהליך שעברה ביחסה לאיציק מקסים. העובדה שהיא מצחיקה וגלויה גרמה לה לתאר את התהליך הזה באופן שאותי, לפחות, מאד ריגש.

בשבוע הבא מתחילה העונה השמינית של America's Next Top Model. עם כל הצפייה הזו בטלוויזיה, מזל שכרית הטלוויזיה שהזמנתי הגיעה היום. הצוואר שלי גמור.      

Sabor

Sabor הוא מקום שקשה להגדיר. הוא לא בדיוק טורטיה בר, למרות שזה המזון העיקרי בו. הוא מעוצב ברמה גבוהה מדי ואיכות המזון משובחת מדי – יש טורטיה מקמח מלא אורגני של הרדוף, לא פחות, ומיצים סחוטים. הוא בשרי וכשר, אבל ידידותי מאד לצמחונים.

בשבועים האחרונים אכלתי שם 3-4 פעמים, בכל פעם בהרכב אחר. אתמול התלווה אלי רון, ואחרי שדגם כמחצית מהתפריט, הניף את אגודלו מעלה באישור. אני לא חדלה להשתאות מכמויות המזון שהבחור הזה בולס ולועס בלי להעלות ולו גרם בודד. מה גם שהמנות גדולות למדי – אני בד"כ מתמלאת הרבה לפני שהטורטיה נגמרת, אבל ממשיכה לאכול כי כל כך טעים לי. טעים מאד. נורא. בטירוף.

המקום פתוח בימים א'-ה' מ-11:00 עד 17:00. בין 13:00 ל-14:00 צפוף שם מדי, ופעם אחת, מלצרית לחוצה הודיעה לנו שצריכים את השולחן בעודי אוכלת עדיין את הסלט שלי. קצת התבאסתי.  אבל לפני ואחרי שעות הלחץ נעים לשבת. ישבנו בחוץ. היה חם והוורידים באמות ובכפות הידיים שלנו בלטו באופן מסוכן, כאילו גייזר כחול וחם הולך לפרוץ מהם כל רגע.    

מחירי הארוחות סבירים ביותר, במיוחד בהתחשב בתמורה: 30-46 ש"ח לעסקית של טורטיה, שתייה וסלט או מרק, שאחריהם מרגישים ונראים כמו בחודש שלישי. לא מחכים לאוכל יותר מחמש דקות. הצוות מתקתק שם עניינים בקצב.  

ההמלצה שלי היא הטורטייה הצמחונית (שאינה האופציה הצמחונית היחידה בתפריט) וסלט הכרוב, שהוא שם פושטי שאינו יאה לסלט המשובח הזה, שמתובלן בשום שכל ומזכיר מנות של מסעדות אסיאתיות. הסלט הקצוץ גדול אך סטנדרטי למדי בטעמו, ואת טורטיית הסביח טרם הזדמן לי לנסות.

לא הייתי ממליצה לשים פעמיכם לאיזור מכל קצווי ארץ, אבל למי שמזדמן לאיזור הבורסה וחש קרקורי בטן, Sabor הוא בהחלט אופציה ראויה, בין אם אתם צמחוניים או אוכלי בשר, שומרי כשרות או אוכלי שפנים ושרצים, חובבי שווארמיות עם טחינה נוטפת או מקפידים על תזונה אורגנית לעילא ולעילא. 

Sabor City Roll, אבא הלל 7, ר"ג. טל' 077-7907060  

אמא אדמה

קשה להגדיר את אמא אדמה במתחם הבורסה ברמת גן. הוא בר סלטים בעיקר, אבל לא רק מאחר שמגישים בו גם פסטות ועוף בנוסח אינדונזי. הוא לא מקום צמחוני, אבל צמחונים ירגישו בו כאילו מתו (ממחסור ב-B12?) ועלו לגן העדן של הצמחונים. לא זה שמגישים בו שור בר ולוויתן, אלא זה שמגישים בו את הסלטים הצבעוניים, החיים והטעימים ביותר בשלל רטבים שהבחירה ביניהם קשה כקריעת ים סוף. אולי אפשר להגיד שמדובר במסעדת בריאות. רק טעימה בטירוף.

המקום פתוח בין 12:00 ל-16:00 בלבד, כאשר בין 13:00-14:00 צובאים עליו ההמונים וגומרים את כל מה שאינו סלט. בין 12:00 ל-13:00 יש עדיין מקום לשבת ומבחר מנות שאינן סלט. אחרי 14:30 שקט וריק יחסית. אחרי 16:00 מתקימות במקום סדנאות אוכל.

לאורך הקירות יש מדפי ספרים ועליהם, נו, ספרים. מותחנים, ספרי מד"ב ופנטסיה, ספרי עיון וניו אייג'. אני מתה להגיע לשם פעם לבדי ולהתייחד עם סלט וספר. תענוג לגוף ולנפש.

יש חצר אחורית נעימה, שכאשר יושבים בה עם אחת המנות הגדולות להדהים ואוכלים, מרגישים קצת באירופה ולא באמצע יום עבודה במתחם סואן שאווירו מזוהם להחריד.

לא תמיד אני מצליחה לגמור את הסלט. וגם כשכן, זה בד"כ אומר שאני לא אצליח לדחוס דבר נוסף אל פי עד למחרת היום. עמיתיי לארוחות הללו מתרשמים מיכולת חיסול הסלטים שלי כי הם עוד פחות טובים ממני, ובד"כ אורזים להם את מה שלא הצליחו לסיים.

מחיר סלט הא 31 ש"ח. אם מוסיפים טונה או עוף, משלמים 35 ש"ח. מחירי המנות שאינן סלטים 35 ש"ח. במקרר יש קנקני מים שאפשר לקחת לשולחן ללא תוספת תשלום. כנ"ל גם לגבי סלסלות לחם, חמאה וטחינה ירוקה (יאם!). רוצה? קח. על חשבון הבית. כשכבר זיהו את פרצופינו, העדיפו שנאכל קודם ורק אז נשלם, והכל בשיטת האמון: "מה אכלתם? אה, טוב". 

על השולחנות יש סכו"ם בכלים מיוחדים וחמודים, עבודת יד. אין שנים זהים. העיצוב כולו חמוד, מושקע ועם טאץ' אישי, כולל השירותים. 

אורה, בעלת הבית, מקסימה כמעט כמו צוות העובדים הרב גזעי והרב לאומי שלה. לא מדברים הרבה, האנשים, אבל מחייכים חיוכים אמיתיים וממיסים. נראה כאילו הם אוהבים לעבוד שם.

ומה בסלט? פרט לירקות הרגילים יש טופו מכמה סוגים, גבינות עם קצח, בצל מטוגן, קישואים קלויים, חצילים במספר צורות הגשה ועוד הרבה דברים שלא מוצאים בכל בר סלטים (ויש הרבה כאלה במתחם הבורסה, השבח לאל).

אמא אדמה הפכה להיות המקום המועדף עלינו, ובהתחשב בעובדה שלא מדובר בחבורת צמחונים, זה מרשים במיוחד. השילוב של אוכל טעים, בריא ומגוון, אווירה נינוחה, צוות מפנק ועיצוב נעים הוא שילוב מנצח. מומלץ בכל פה, וכדאי להגיע מאד רעבים.

אמא אדמה, תובל 36, ר"ג. 03-6005202.   

שרהל'ה אורגני

האמת היא שחלף כבר לא מעט זמן מאז ביקורי במסעדה הצמחונית החדשה, שרהל'ה אורגני, אבל רק עכשיו אני מתפנה לכתוב על כך. מה עיכב אותי כל כך? ובכן, שני דברים בעיקר: ראשית, עברנו דירה, מה שאומר שהשכרנו את דירתנו בחולון ואנחנו שוכרים דירה בבני ברק על גבול רמת גן. שנית, סיימתי עבודה אחת והתחלתי עבודה חדשה כמעט מייד לאחר מכן.

בכל אופן – שרהל'ה אורגני. המסעדה שוכנת ברח' נחלת בנימין 63 בת"א, מה שאומר שנחלת מתנאה עכשיו בשני מקומות צמחוניים – הראשון הוא קפה בירנבאום הוותיק, עליו כבר כתבתי פה

הבעלים של שרה'לה אורגני הוא איש מוזר אך חביב. אבל יותר מוזר. העיצוב של המסעדה לא שגרתי, כשכל מיני פיצ'פקעס בלתי צפויים מתגלים היכן שלא מביטים. בחצר ניצב שולחן בודד ולצידו חיות פלסטיק לרוב: אריה, נמר, כאלה מין. על הדלפק בפנים יש משחקי מחשבה ופאזלים תלת מימדיים. 

התפריט הצמחוני אורגני מגוון מאד וכולל מנות מפתיעות כמו צלי בשר (ללא בשר, כמובן). הזמנתי דים סאם, ורון (נו, ברור שהלכתי עם רון) גם. טעים מאד, אבל לא ממש ממלא. רון הזמין עוד מנה – עדשים ברוטב אפרפר (זה נראה הרבה יותר טוב מאיך שזה נשמע) – שערבה לחיכו מאד. אני הסתפקתי בקינוח – עוגת גזר. טעים, עוגת גזר. המחירים סבירים מאד, האווירה נעימה, השירות איטי, ובעל המקום מחייך הרבה, מה שמוסיף לרושם החביב אך מוזר שהוא משדר.  

מצד שני, המסעדה היתה בהרצה ובעל המקום גם בישל, וגם מילצר, כך שבשאיפה קצב השירות והכנת האוכל יואץ בקרוב (אם לא כבר הואץ בשבועות שחלפו מאז ביקורנו שם). בכל אופן, שווה ביקור בהחלט. עוד הוכחה שאוכל בריא לא חייב להיות לא טעים או מבאס אלא דווקא להיפך, מענג חיך.

מאז כבר נפגשנו שוב, רון ואנוכי, אבל בבודהה בורגר'ס. לא שיש משהו רע בשרהל'ה.

בודהה בורגרס

לפני כשנתיים וחצי הייתי בארה"ב. במסגרת ביקור אצל חברתי מרב, שמתגוררת בניו ג'רזי, סעדנו את ליבנו במסעדה שנקראת Veggie Heaven. האוכל היה טעים, אבל המקום הצנוע לא התאים לשמו היומרני. אבל ביום שני האחרון, כשרון ואנוכי הגענו לבודהה בורגרס החדש – סניף יהודה הלוי – הגע הגעתי ל-Veggie Heaven.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל למנות את שבחי המקום. האוכל טעים, מזין ובריא. כל המנות טבעוניות. בכל מנה הושקעה מחשבה רבה כדי שתהיה בריאה ככל האפשר, והתפריט מפרט איזה ויטמינים יש בה וכמה אחוזים מהצריכה הנדרשת ליום היא מספקת. החלק האהוב עליי בתפריט הוא השייקים הירוקים: שייקים על בסיס עלים ירוקים (איכס!), כשעוד כתוב "מומלץ: פטרוזיליה" (דאבל איכס) שאיכשהו יוצאים טעימים בטירוף. הזמנתי שייק תמר-בננה-פקאן, והוא היה כל כך טעים עד שלא יכולתי מלהימנע לשתף את הסובבים. "הוא טעים למרות העלים הירוקים!", סחתי בהתלהבות ללקוחה שעמדה בתור. "את מתכוונת בזכות העלים הירוקים", נזעקו עובדי המקום, כולם מיסיונרים של אוכל טבעוני.

חלק מהעובדים זיהיתי מאחר שעבדו בסניף המקורי של בודהה בורגרס בדיזנגוף (שנסגר). 4-5 אנשים התרוצצו בשטח הקטן, כל אחד יותר חייכן, נחמד ומקסים מהשני. האיש שעל הקופה, שנראה המנהל, היה לחוץ. את המקום גדשו אנשים, ולא היה לו רגע דל. אבל היתה לו סבלנות להסביר לכל לקוח על התפריט, על הקונספט ועל המקום. בסוף שהותנו במקום ביקשתי שניה מזמנו. "אני מצטערת שאני מפריעה לך באמצע, פשוט הייתי חייבת להגיד לך שהמקום הזה מדהים, האוכל נהדר, אתם אחלה ויש פה אנרגיות נהדרות", אמרתי מהר ככל האפשר. הפנים שלו הוארו בחיוך, והוא ספק את כפותיו וקד בתודה. לקוח נוסף, אדון קשיש, סיים את ארוחתו ובא לדווח שהיה מצוין.

אחד העובדים, בחור בהיר שיער, מתולתל, תכול עיניים ויפהפה, הוא כנראה גם דוגמן לעת מצוא. בשירותים, שקירותיהם כוסו עיתונים, התנוססו תמונות שלו מדגמן במודעות פרסומת. החיוך לא סר לרגע משפתיו, והוא נראה נחמד, מחויך ומקסים גם בלי קשר למראהו המלבב. בחור חמד.    

באיזשהו שלב הגיעה אישה צעירה עם תינוק במנשא ובן זוג. הקופאי העמוס, שכנראה מכיר אותה, שמח מאד לראות אותה. היא פתחה את הפסנתר שניצב מתחת למדף, השתופפה והחלה לנגן. הקופאי דאג שיביאו לה כיסא. לפני בואה ואחרי שההזמנה שלה הגיעה, הושמעה מוזיקה שאין לי שמץ של מושג מהי, אבל השרתה אווירה שמחה וחיונית במקום בווליום שאפשר שיחה בלי להרים את הקול.

קהל הלקוחות מגוון ביותר. החל משוחרי מזון בריאות צמחוני וטבעוני כמו רון ואנוכי, דרך בני עשרה שנראים כאילו זה עתה חזרו מפגישת אנונימוס השבועית, וכלה בעובדי האזור שבאו לבדוק את המקום החדש. אחד מהם שאל בספקנות מה זה הלאפה הטבעונית הזו שהוא שמע עליה. האיש בקופה הסביר לו ואמר לו: "זה מוכח, סמוך עליי. אם לא יהיה לך טעים אני אחזיר לך את הכסף". חלקם באים לקחת טייק אוויי, חלקם יושבים במקום ומתבשמים מהאווירה התוססת.

העיצוב המקסים מקורי ומוקפד להפליא. הדלפק המדפים עשויים מעץ ממוחזר. פיסות שחוברו להן יחדיו ויוצרות פסיפס מלבב משובץ פרטים. שני עפרונות מוטבעים בחיבור בין שתי חתיכות עץ, פס צהוב של מטר נגלה לידו, אריה כתום מתנוסס בראש הקיר ועוד. את מתלה המעילים חמדתי לעצמי: הזיזים עליהם תולים את המעילים היו צינורות מתכת מעוקלים שרק במבט מעמיק יותר ראיתי שהם יוצרים את המילה buddha. המקום לא גדול, אבל ניצול השטח חכם ביותר. הפסנתר למשל, ניצב מתחת לדלפק עץ ארוך שלאורכו יכולים הסועדים לשבת.

המחירים זולים ביותר. ארוחה עסקית של המבורגר ושייק ירוק בינוני עולה 30 ש"ח, והיא תמלא את קיבתו של האדם הסביר. אני לא הצלחתי לסיים אותה, אבל בשביל זה אני לוקחת אתי את רון. אחרי התאוששות קלה הזמנתי קינוח (זו קיבה נפרדת). חשקתי בעוגת טופו לימון אבל לא היתה באותו יום אז בחרתי בעוגת גזר. החתיכה שקיבלתי היתה ענקית ושוב נזקקתי לשירותיו הטובים של רון כדי לעמוד במשימה. הארוחה כולה עלתה לי 39.5 ש"ח.

רון ואני נעגמנו שאיננו גרים מספיק קרוב כדי לסעוד פה מדי יום. רון אף הרחיק לכת וטען שהיה אוכל פה שלוש ארוחות ביום, שזה יפה כי הוא בדרך כלל מסתפק בשתי ארוחות ביום. עכשיו אנחנו להוטים לבדוק את סניף אבן גבירול. אם גם הוא מוצלח ומצליח כמו זה ביהודה הלוי, אני רואה בעיני רוחי סניף של בודהה בורגר ליד כל סניף של AM:PM ותל אביבים שבעים, בריאים, מרוצים וחייכנים בכל פינה. הלוואי!  

קפה בירנבאום

קפה בירנבאום הוא בית אוכל צמחוני ותיק. הוא נפתח ב-1962. אני מציינת את העובדה הזו כי אני נמצאת בחיפוש מתמיד אחרי מסעדות צמחוניות חדשות כבר שנתיים, אבל קיומו של קפה בירנבאום חמק מעיניי איכשהו. רק הודות לאתר של אנונימוס נחשפתי אליו.

וכך, בצהרי יום רביעי, רון ואנוכי סימנו וי גם על המקום הזה. לא הייתי בנחלת בנימין כבר שנים, והיה נחמד לשוטט בה כפי שהיא, ללא הדוכנים שמשתלטים עליה בימי שישי (ואולי גם בימים אחרים, אני לא מעודכנת). בשעות הצהריים, עובד קפה בירנבאום בשיטת הבופה. תמורת 45 ש"ח ניתן למלא את הצלחת במבחר גדול של תבשילים וסלטים חמים וקרים. כל מה שדגמתי היה טעים מאד. פשטידת הבצל היתה מעולה במיוחד. ניתן למלא את הצלחת שוב אם רוצים, כך שמדובר בעצם בארוחת צהריים מלאה ב-45 ש"ח – עסקה משתלמת למדי.   

בגזרת הקינוחים, המצב קשה. כלומר, היה לי קשה ביותר לבחור קינוח אחד משלל עוגות הבריאות שקרצו לי בפתיינות מהמדף. "יש גם עוגות בקירור, את רוצה לראות?", נשאלתי ע"י אחת העובדות, שכנראה פירשה את הססנותי כחוסר שביעות רצון מהמבחר. "לא, לא. גם ככה אני לא מצליחה לבחור", עניתי בנימוס מבוהל. הפור נפל על עוגת גזר. קיבלתי חתיכה עצומה והמאבק החל. מחד, הייתי די שבעה. מאידך, העוגה היתה כל כך טעימה שהיד שלי התעלמה לחלוטין מאותות המצוקה שקיבתי שלחה אליה והמשיכה לבצוע מהנתח הענקי עוד ועוד. רון לא התרשם ממאמצי. "אני מהמר על העוגה", אמר בעליזות בעודו אוכל את הצלחת השנייה שלו. למגינת לבי, הוא צדק. ניסיתי, באמת שניסיתי.

רון הלך לבחור קינוח והסתכל גם במבחר העוגות בקירור. "יש עוגת שוקולד", דיווח בעליצות, אחרי שסיפרתי לו קודם שתחושתי הראשונית למראה העוגות על המדף היתה אכזבה על העדר שוקולד בכולן. הוא בחר בעוגת קיווי ולימון (או קיווי ומלון, תלוי מי מאיתנו דיסלקט), התענג עליה עד מאד, ולי נותר רק להצטער על כך שלא נותר בכרסי טיפ טיפה מקום לביס נוסף מהעוגה שלו.

הקינוחים אינם כלולים במחיר הבופה ועולים 20 ש"ח. גם פה, VFM מצוין. אפשר להגיע למקום על תקן בית קפה ולאכול קינוח (קפה ועוגה? מים ועוגה? תה ועוגה?) בלבד. טעים, משביע וזול. וגם בריא. מאד בריא.

לסיכום, אחלה מקום לצמחונים, שלא ברור לי למה שמעו טרם יצא למרחוק. "אני נהניתי", כפי שאומרת דמותה של השכנה בתכנית 'הידוענים' (פוסט נפרד, בקרוב). מומלץ בכל פה!

קפה בירנבאום, נחלת בנימין 31, ת"א.שעות פתיחה 6:45-15:45. טל'  03-5600066

גנש

ביום ראשון נפגשתי עם רון לראשונה מזה הרבה זמן לארוחה צמחונית. הפעם נפל הפור על גנש, מקום שאני חפצה להגיע אליו כבר לא מעט זמן.

ישבנו על כריות בפינת הזולה, אם כי ישנם גם שולחנות וכסאות. רון הביא לי צעיף פשמינה ליום ההולדת, מתנה שהתבררה כשימושית ביותר כבר באותו היום, כשבהמשך שהותננו בגנש נהיה לי קר. התכסיתי בפשמינה והוטב לי.

הזמנו ארוחת טאלי, למרות שיש עוד מנות בתפריט – זה לא 24 רופי – בוריאציות שונות. אני, למשל, בחרתי בתה ג'ינג'ר ולימון חם בעוד שרון הזמין תה ירוק קר. האוכל היה טעים. לא פחות ולא יותר. המחירים זולים – מחירם של ארוחת הטאלי, שתיה קרה וקינוח הסתכם בסביבות החמישים ש"ח. רון המשיך עם פיצה טבעונית שנראתה נפלא ולפי דיווחו גם היתה טעימה. אני הייתי מנועה מלטעום ממנה עקב היותי אלרגית לפטריות. 

המוזיקה ברקע נעימה. מוזיקה הודית לרוב, אם כי אני חושבת שלפרקים היא התחלפה במשהו מערבי יותר. אני לא בטוחה כי היא הושמעה בווליום נמוך (שזה נפלא כי אפשר לדבר) וכי הייתי שקועה באוכל ובשיחה עם רון. 

נקודת התורפה של המקום היא השירות. הצוות אדיב וחייכני, אבל לוקח את הזמן בשאנטי, עד שנראה לנו ששכחו חלק מההזמנה שלנו. חיכיתי לשתייה הקרה עם כדור בפה מתוך הנחה שהיא תגיע תוך דקה לכל היותר. ובכן, טעיתי…

בילינו במקום למעלה משעתיים ויצאנו שבעים ומרוצים. הלכנו הליכה נמרצת במשך השעה שלאחר מכן (4.25 ק"מ לפי חישוב של רון) ולא הרגשנו שהקיבה מכבידה עלינו. זה מה שאני אוהבת באוכל צמחוני/טבעוני – הוא משביע אותי אבל לא מכביד על הקיבה ועל מערכת העיכול. 

בדרך שוחחנו על המסעדות שפקדנו יחדיו עד עתה. 24 רופי עדיין המועדפת על שנינו. אולי כי היא היתה הראשונה בה סעדנו יחד, אולי כי בודהה בורגרס כבר לא (ועדיין לא) בתחרות, ואולי כי ביקרנו בסב קוץ' מילגה ביום לא מוצלח במיוחד. גנש נמצאת במקום טוב באמצע, תרתי משמע. 

גנש, דיזנגוף 75, ת"א. טל' 077-2177732