ארכיון קטגוריה: שפה

שיעור מהנה בתחביר אנגלי. יש דבר כזה.

And thanks again to Eyal.

For Christmas a man got a certificate from his wife. The certificate paid for a visit to a medicine man living on a  nearby reservation who was rumored to have a wonderful cure for erectile dysfunction. After being persuaded, he drove to the reservation, handed his ticket to the medicine man, and wondered what he was in for.
The old man slowly, methodically produced a potion, handed it to him, and with a grip on his shoulder, warned, 'This is a powerful medicine, and it must be respected. You take only a teaspoonful, and then say'1-2-3.' When you do that, you will become more manly than you have ever been in your life, and you can perform as long as you want."

The man was encouraged. As he walked away, he turned and asked, "How do I stop the medicine from working?"
"Your partner must say '1-2-3-4,'" he responded, "but when she does, the medicine will not work again until the next full moon."

He was very eager to see if it worked, so he went home, showered, shaved, took a spoonful of the medicine, and then
invited his wife to join him in the bedroom. 
When she came in, he took off his clothes and said, "1-2-3!"
Immediately, he was the manliest of men.
His wife was excited and began throwing off her clothes, and then she asked, "What was the 1-2-3 for?"

And that, boys and girls, is why we should never end our sentences with a preposition, because we could end up with a dangling participle.

מודעות פרסומת

ההבטחה שבאבטחה

אחותי נסעה לקהיר בענייני עבודה.

בשבת שעברה, בארוחת צהריים אצל אמא שלי, היא סיפרה על סידורי האבטחה הקפדניים במדינה, בעיר ובמלון: שוטרים, שומרים, מאבטחים, גלאי מתכת ועוד כהנה וכהנה.

"מצרים היא לא הארץ המובטחת, היא הארץ המאובטחת", צייץ אמירי משמאלי.

מסכן הילד, כמעט מחצתי אותו. פתאום הבנתי את ההרגשה הזו, הגאווה, העונג, האושר הצרוף שאדם אחר קרוב אליך גנטית, בשר מבשרך. ואני כל כך שמחה שהוא "ירש" ממני את אהבת המילים ומשחקי המילים. ממני! לא מאמא שלו, לא מאבא שלו, מדודה תמי!

אין מילים. אין גם זמן. לחץ לחץ לחץ. עתיד להשתפר בפברואר.


Two fish swim into a concrete wall. One turns to the other and says "Dam!"

Two hydrogen atoms meet. One says, "I've lost my Electron." The other says "Are you sure?" The first replies, "Yes, I'm positive."

Did you hear about the Buddhist who refused Novocain during a root canal? His goal: transcend dental medication.

Mahatma Gandhi, as you know, walked barefoot most of the time, which produced an impressive set of calluses on his feet. He also ate very little, which made him rather frail and, with his odd diet, he suffered from bad breath. This made him (Oh, man, this is so bad, it's good) a super calloused fragile mystic hexed by halitosis.

And finally, there was the person who sent ten different puns to friends, with the hope that at least one of the puns would make them laugh. No pun in ten did. 

"עברית ועוד" – הבלוג של רוביק רוזנטל

לרוביק רוזנטל יש בלוג. אני קוראת ולבי מתרחב. יש בבלוג גם מאמרים וגם שאלות ותשובות. אני קוראת עכשיו מאמר ארוך מאד אך מרתק על הוראת לשון בתיכון, כשליה והצעות לשיפור. כשלימדתי אנגלית היו לי השגות לא בלתי דומות על אופן הוראתה, אבל למקרא המאמר אני רואה ששגם אני לקיתי בכמה כשלים ובראשם הניסיון ללמד שפה כמערכת כללים סגורה עם חריגים פה ושם במקום כמערכת פתוחה ומורכבת שהתלמיד מוזמן לחקור אותה ואת גורמי ההשפעה עליה בעצמו.  

איזה יופי שיש רוביק רוזנטל. הוא לטעמי גרסה משודרגת של אבשלום קור. לא רק נצמד לעברית נכונה אלא משלב ידע, דעה, חשיבה, פתיחות ועדכניות. והוא גם כותב ממש יפה.


אחד מקוראיי (אני לא יודעת אם הוא חפץ בפרסום שמו) שלח לי בעקבות רשימת יום האתמול את הפנינה הבאה: 

A British Jew is waiting in line to be knighted by the Queen. He is to kneel in front of her and recite a sentence in Latin when she taps him on the shoulders with her sword. However, when his turn comes, he panics in the excitement of the moment and forgets the Latin. Then, thinking fast, he recites the only other sentence he knows in a foreign language, which he remembers from the Passover seder: "Ma nishtana ha layla ha zeh mi kol ha laylot." Puzzled, Her Majesty turns to her advisor and whispers, "Why is this knight different from all other knights?"

משחקי מילים לחג

את מס' 6 אני לא מבינה. החביבים עליי הם 5, 7, 10, 15, 19, 20, 24 וכמובן – 27 המפעים.

1. A bicycle can't stand alone; it is two tired.
2. A will is a dead giveaway.
3. Time flies like an arrow; fruit flies like a banana.
4. A backward poet writes inverse.
5. In a democracy it's your vote that counts; in feudalism, it's your Count that votes.
6. A chicken crossing the road: poultry in motion.
7. If you don't pay your exorcist you can get repossessed.
8 With her marriage she got a new name and a dress.
9. Show me a piano falling down a mine shaft and I'll show you A-flat miner.
10. When a clock is hungry it goes back four seconds.
11. The guy who fell onto an upholstery machine was fully recovered.
12. A grenade fell onto a kitchen floor in France resulted in Linoleum Blownapart.
13. You are stuck with your debt if you can't budge it.
14. Local Area Network in Australia: The LAN down under.
15. He broke into song because he couldn't find the key.
16. A calendar's days are numbered.
17. A lot of money is tainted: 'Taint yours, and 'taint mine.
18. A boiled egg is hard to beat.
19. He had a photographic memory which was never developed.
20. A plateau is a high form of flattery.
21. The short fortuneteller who escaped from prison: a small medium at large.
22. Those who get too big for their britches will be exposed in the end.
23. When you've seen one shopping center you've seen a mall.
24. If you jump off a Paris bridge, you are in Seine.
25. When she saw her first strands of gray hair, she thought she'd dye.
26. Bakers trade bread recipes on a knead to know basis.
27. Santa's helpers are subordinate clauses.
28. Acupuncture: a jab well done.
29. Marathon runners with bad shoes suffer the agony of de feet

דפנה, אמיר וקת'רין טייט

לפני מספר שבועות הבין האחיין שלי, אמיר, שיש לי בלוג ושהוא מוזכר בו מדי פעם.

"אה, אני מבין שאת כותבת על דברים חשובים", הגיב הנרקסיסט הקטן. וגם, "אז עכשיו אני מפורסם?".

כשהוא ראה את דידי בכתבת וידאו בוואלה מחשבים, לא היה גבול לקנאתו: כיצד ייתכן שדידי מופיע באינטרנט והוא לא. הוא לא היה מוכן לשמוע שום הסברים. הוא דרש מדידי להופיע גם ולא, אני ודידי ניאלץ להיפרד. הי, נאמנויות חייבים לבחור. האולטימטום הזה דווקא מאד חמוד כשהוא בוקע מפיו של זאטוט בלונדיני בן כמעט 8בקול ציפציף. 

בקיצור, בכל פעם שאנחנו נפגשים הוא שואל אם כתבתי עליו לאחרונה. אז הנה, אני כותבת. אמירי, אני מתה עליך. אתה ילד מדהים, חכם, יצירתי, יפה, מצחיק, קסום ואני אוהבת אותך הכי הרבה שאפשר. 


ונעבור לאמא של אמיר, שפצחה לאחרונה בקריירה של מתרגמת ועורכת לשונית. באתר שלה יש קישור למערכון של מלכת אנגליה האמיתית, הלא היא קת'רין טייט, האישה הכי מצחיקה ומוכשרת שמהלכת עלי אדמות כרגע. את התכנית שלה הפסיקו לשדר בביפ לפני כחודשיים אחרי ששידרו עונה וחצי או שתיים, וב-BBC פריים היא מפציעה מדי פעם, אבל לא באופן קבוע. ב-You Tube אפשר לראות בעיקר את המערכונים שלה מ-Comic Relief האחרון. זה שבאתר של אחותי הוא המצחיק ביותר, אם כי גם המערכון עם טוני בלייר הוא מאסט לכל חובבי לורן קופר, הטינאייג'רית ששמה את כל הפריחות בכיס הקטן.  


דרקולה התאהב במישהי ועקב אחריה לכל מקום. היא חשבה שהוא מאד נחמד, ברם סטוקר.


בתור אדם שאוהב שפות ושם לב לפרטים, לפעמים אני נדהמת מכמות הזמן שלוקח למשהו ממש פשוט לחדור את גולגלתי. אחרי הפדיחה האחרונה, הערב זה קרה שוב.

אני צופה באלופה. אלברט אילוז אומר, "אישה טובה, טובה". קול מתכתי עמום נשמע כשהאסימון נוחת בבסיס תודעתי. אה, למרשעת קוראים טובה. וואלה.

אני כנראה האדם היחיד במדינה שלא שם לב לדחקה החביבה הזו. אם פספסתי עוד משהו בבחירת השמות, אנא ידעו אותי כבר עכשיו כי הסדרה עוד מעט מסתיימת. תודה.


איתי קפלן, גבירותי ורבותי

סוג ההומור שהכי מצחיק אותי הוא הומור מילולי. משחקי מילים, שיבושי מילים, מילים בכלל ודברים שאפשר לעשות להן ובהן.

הפוסט הבא, שמצליח לקבץ יחדיו עשרות ביטויים משובשים בחינניות, אי-גיון ושום שכל, הוא לא פחות מגאוני בעיניי. כתב אותו איתי קפלן, שהוא גם רולפלייר. מה שמביא הרבה גאווה ונחת.


הבחורות של בילי

אתמול קראתי את הספר הבחורות של בילי, מאת אוליביה גולדסמית'. בניגוד לכריכתו המלבבת, הספר הוא רומן רומנטי קלישאי ביותר, ולא הפתיע אותי לקרוא שהמחברת מתה בגיל 54 מסיבוך של ניתוח קוסמטי. למעשה, הפרט הביוגרפי העגום הזה מסכם היטב את הדיון בתוכן הספר.

אבל לא את הדיון על התרגום העברי. או ליתר דיוק, על העריכה הלשונית הלוקה בחסר שלו.

לפחות פעמיים נעשה שימוש בפועל 'להשאיל' כשבעצם הכוונה היתה ל'לשאול'. אין לי מושג אם הטעות היא של המתרגמת, של העורך/ת הלשוני/ת או של המגיה/ה, אבל העובדה שבתוצר הסופי יש טעות כה בוטה הבהילה אותי. מילא שאנשים טועים טעויות כאלה בשפה המדוברת (נניח, בפוסט הזה התרעמתי גם על כך), אבל אנשים שהשפה היא מטה לחמם? ועוד אחרי מנגנון שכולל מספר אנשים שתפקידם ללטש, לערוך, לתקן ולהגיה? 

אני יודעת שאני שואלת שאלות קשות, ואני מוכנה להשאיל למתרגמת מילון בפעם הבאה שהיא עובדת על ספר, רבאק. משאילים דבר למישהו, ששואל את הדבר ממך, ואחרי זמן כלשהו השואל משיב את הדבר לבעליו, שיכול כעת להשאילו לשואל הבא. שאלות? 

עדכון מה-21/11: סיימתי עכשיו ספר אחר, טוב לאין ערוך מ'הבחורות של בילי', וגם מתורגם וערוך טוב הימנו, אבל מעשה שטן, כתוב בו 'להלוות' במקום 'ללוות'. שם הספר הוא 'כלה מאוקראינה' והוא יצא בהוצאה אחרת מאשר 'הבחורות של בילי' ותורגם ע"י מתרגמת שונה, כך שלא מדובר באותם שלושה אנשים שאחראים לטעות, אלא בכמה אחרים. עצוב.